לחות:
צמחי הבית מגיעים אלינו ממדינות שונות בעלות אקלים טרופי, מה שאומר
שהם מותאמים לעוצמות אור נמוכות יחסית, ולאחוזי לחות גבוהים יחסית.
כיוון שאנו לא חיים בג'ונגל ואין סיבה שנתאים את חיינו לצמח, נפעל כדי למצוא את האיזון
בין הנוחות שלנו לצורך של הצמחים. בשל כך, נייצר לצמח סביבה מקומית מותאמת אליו.
למשל: קיבוץ מספר צמחים יחד – בדרך זו הם יוצרים לעצמם קבוצת לחות משלהם,
בנוסף מדגישים זה את יופיו של זה ואף מקלים עלינו את התחזוקה.
פתרונות נוספים לבעיית האוויר היבש בבית הם הנחת העציץ ע"ג משטח דק
של טוף לח או ריסוס הצמח במים ע"י מרסס ידני.
צמחי הבית ייהנו מתנועת אויר בחדר, אוורור ובו בזמן גם לחות. יש להיזהר מתנאי
יובש וחום הנגרמים מתנור, מפזר חום או מזגן ומתנאי קור הנגרמים מחלון קר או מזגן.
חשיבות הלחות לצמח
ללחות באזור גידול הצמח ישנו תפקיד מרכזי בתפקוד ובהתפתחות שלו.
כאשר אנו מבינים את המידה המתאימה לצמח שלנו נוכל להיות רגועים שהוא מקבל
את התנאים הטובים יותר לאיכותו ולכמות הגדילה שלו. ניתן לאמוד זאת על ידי מד טמפרטורה ולחות
הצמחים מושפעים מרמת הלחות לכל אורך מחזור חייהם ולכן ישנן רמת לחות אופטימלית לכל צמח.
לחות היא מרכיב חשוב כל עוד היא במידה הנכונה, אחרת יכול להיווצר עודף לחות המוביל למחלות וטחב.
מהי בעצם לחות?
לחות היא בעצם אדי המים המצויים באוויר במצב צבירה של גז.
הלחות קשורה לטמפרטורת החדר באופן ישיר – כלומר יש קשר בין עלייה
של טמפרטורת האוויר לבין כמות האדים אותה היא מסוגלת להכיל בזכות זאת.
הלחות הנמדדת באחוזים מכונה לחות יחסית.
יש הטועים לחשוב כי לחות גבוהה מעודדת מחלות בקרב צמחים אך הוא לא לגמרי נכון,
כיוון שגם ללחות נמוכה תהיה השפעה שלילית על הצמח ולכן יש למצוא את האיזון הנכון ביניהם.
קצב הדיות (התאדות המים) של הצמח מושפע מהלחות היחסית ולכן הלחות כה חשובה לצמח.
למה תהליך הדיות מתרחש?
לצמחים מספר סיבות משמעותיות למה הם עושים את תהליך זה.
דבר ראשון, הצמחים שואפים לקרר את עצמם ולווסת את הטמפרטורה שלהם –
ובתהליך הדיות הוא מבצע את הבקרה על הטמפרטורה המתאימה לו.
בנוסף באמצעות התאדות המים מהצמח בתהליך הדיות בעלים ואף מושכים מים נוספים מהשורשים, התהליך מאפשר את הספיגה של חומרים מזינים ממצע הגידול – ובכך מועברים לצמח מינרלים חיוניים וחומרים מזינים להם הוא זקוק.
מה זה בעצם תהליך דיות?
דיות בלועזית נקרא טרנספירציה.
הציטופלסמה בתאי הצמח מורכבת ממים (כ-90%) ומחומר יבש (כ-10%).
בהתאם לחוקים פיסיקאליים, כל מקור מים מאבד מים לסביבה.
בצמח, ישנם מנגנונים שונים המבקרים את תהליך איבוד המים בצורה מאוזנת ונכונה.
ברוב המקרים, העלים בצמח, לא מאפשרים יציאה של מים בזכות החומר השומני בהם הם מכוסים.
כאשר מים אכן יוצאים מתאי הצמח התהליך מתבצע רק דרך נקבים מיוחדים בקוטיקולה, אשר נקראים פיוניות.
בתהליך הדיות יוצאים מהצמח כ-% 90 מסך כל כמות המים שנכנסים לצמח דרך צינורות ההובלה.
%10 הנותרים משמשים לתהליכים ביוכימיים המתרחשים בתאי הצמח.
בתהליך הפוטוסינתזה המים מגיבים למען יצירת מולקולות גלוקוז. בנוסף הם שומרים על הלחות
למען ספיגה של 2CO בתהליך הפוטוסינתזה, בסביבת התא.
היתרון של הצמח הוא גם זה שיוצר לו חסרון – בתהליך הדיות הצמח מסוגל לייצר לעצמו מזון
אך הדבר בא על חשבון פיזור האדים ואיבודם – כלומר במהלך תהליך הדיות, הצמח משחרר אדי מים לאוויר,
(הוא מתפקד באופן הדומה לאוסמוזה) ובגלל השאיפה שלו ליצור איזון בין הפנים לחוץ,
במקרה של לחות נמוכה מחוץ לצמח הוא יאבד מים במהירות אל האוויר בגלל האצה של התהליך.
התוצאה הסופית היא איבוד מים משמעותי שהיה זקוק להם, דבר היכול להוביל לנזק משמעותי.
לעומת זאת, אם הלחות בחלל הגידול גבוהה הצמחים יבצעו את תהלך הדיות בקצב איטי יותר ויאבדו פחות מים.
